איך מתגברים על הפיל הלבן שבחדר?

סיגל מתחמקת שוב ושוב מלקבוע פגישה עם המנהלים שלה. כבר זמן רב שהיא רוצה לקבל תפקיד בהנהלה הבכירה של הארגון ומרגישה שעבודתה הטובה והניסיון הרב שצברה במשך השנים בתפקידיה השונים בארגון מזכים אותה בתפקיד כזה. היא יודעת שגם בארגונים אחרים אנשים עם נסיון כמו שלה הם מועמדים לתפקידי הנהלה בכירה. היא מרגישה שמיצתה את כל האתגרים האחרים שהארגון יכול להציע לה. גם למנהלים של סיגל ברור שבאופן טבעי לשם היא שואפת, גם אם זה עדיין לא נאמר במפורש. מצד אחד סיגל אוהבת את הארגון, מרגישה בו מוערכת ו"בבית" וגם המנהלים לא רוצים לאבד אותה ומצד שני ברור לכולם ששיחה כזו תוביל לאחת משתי תוצאות: קידומה של סיגל לעבר המשרה הנכספת או עזיבתה את הארגון.

בזמן האחרון כל פעם שהיא באה במגע עם המנהלים שלה, יש "פיל לבן בחדר".

רגע של עברית. מקור המושג "פיל לבן" הוא בפילים לבקנים נדירים שמצויים בדרום מזרח אסיה. הפיל הלבן נחשב לחיה קדושה, כזו שאסור לפגוע בה ויש לדאוג למחסורה, זאת למרות העובדה שאינה מביאה תועלת ועלות אחזקתה גבוהה. "פיל לבן" הפך לכינוי גנאי אדריכלי למבנים שגורמים הפסדים לבעליהם. כשמדברים על "הפיל הלבן שבחדר" הכוונה היא למצב שבו מנסים להתעלם ממשהו ברור ומוחשי, רק כי לא רוצים להודות שהוא שם ולשאת בעול התוצאות. לכולנו יש נטייה להסתובב בזהירות סחור סחור ולהתעלם מהפיל שבחדר בתקווה שהוא פשוט יעלם, כי למי יש כח להתמודד אתו עכשיו.

גם בתסריטאות יש פילים לבנים.
למשל, אם תסריטאי כותב סצנה שבה יש בעיה תסריטאית, נניח שאחת הדמויות פוצחת בנאום ארוך. מצד אחד, אלה דברים שחייבים להיאמר הסצנה ומצד שני נאום ארוך הוא אלמנט מאד לא קולנועי (במילים אחרות – לצפות באדם מדבר זה משעמם). הרבה פעמים מנסים לטשטש את הבעיה, "לקשט" את הסצנה בכל מיני דברים שיסיחו את דעת הצופים ולהתעלם מהפיל שבסצנה, אבל הפיל עדיין שם.
מה שצריך לעשות הוא להצביע על הפיל ישירות. איך? למשל, אם יש דמות שמדברת ומדברת בתסריט, מישהו יכול להגיד לה: "טוב מה את חופרת לי עכשיו" או אם שהדמות בעצמה תגיד: "חפרתי קצת, הא?" בכך שהצבענו על הבעיה התסריטאית הפכנו אותה ללגיטימית. הצופים כבר לא ישבו בכורסה ויגידו לעצמם: "וואי נהיה משעמם הפרק הזה, מה יש בערוץ המתחרה?" אלא יגידו לעצמם: "אה.. הוא לא מדבר ככה סתם, זה מתוכנן, סבלנות, יהיה לזה פייאוף". התסריטאי מודע לבעיה והוא בשליטה.

גם סיגל צריכה להיות מודעת ולקחת שליטה על הסיטואציה. ברור שהשיחה בין סיגל לבין מנהליה תקרה במוקדם או במאוחר. עדיף שהיא תקרה מוקדם, אחרת הפיל ילך ויגדל ואז כל מה שבעבע בה בחודשים האחרונים יכול פשוט להתפרץ: "או המשרה או שאני עוזבת!" ואז גם אם היא תקבל את המשרה שרצתה, התחושה של כולם תהיה שלילית – צד אחד ירגיש שאיימו עליו ושמו אותו בפינה והצד השני, שלה, שירגיש שבמקום להרוויח את מה שמגיע לה ביושר היא נאלצה לקחת אותו בכוח. כמו תסריטאית, סיגל צריכה להפסיק ללכת סחור סחור ופשוט להצביע על הפיל ישירות.

לא רק שסיגל רוצה להימנע מכך שהפיל יגדל עד כדי כך שהנושא יהיה רגיש מדי (או שהצופים יעברו ערוץ במקרה התסריטאי), סיגל רוצה לצאת ברווח מהסיטואציה. היא צריכה שאותה שיחה בלתי נמנעת תתנהל בצורה שתגייס את כל הנוגעים בדבר למצוא פתרון חיובי. היא צריכה לומר למנהליה – יש פה פיל לבן בחדר, בואו נתמודד אתו ביחד, או: "אתם יודעים שאני רוצה קידום למשרת ניהול בכירה ודחיתי את השיחה הזו שוב ושוב כי אני לא רוצה לעזוב את הארגון, זה הבית שלי. מצד שני אני מרגישה שמציתי את עצמי בתפקידי ההנהלה הזוטרה". כולם ירגישו הקלה ויודו לה על הוצאת הפיל מהחדר, סה"כ פיל בחדר יוצר צפיפות ומחנק. עכשיו השיחה תתנהל קצת אחרת. נכון, אם הם לא התכוונו לתת לה את המשרה הם לא יתנו לה אותה גם אם השיחה מתנהלת באווירה טובה, אבל המוטיבציה שלהם לפצות או לבוא עם פתרונות יצירתיים תגדל. הרי הם כולם באותה סירה – גם הם לא רוצים לאבד עובדת טובה כמוה. גם אם לא תקבל את המשרה סיגל תצא בהרגשה שעשתה כל מה שיכלה כדי להישאר "בבית" ועכשיו, אם תחליט לצאת לדרך חדשה, היא תעשה אותה בלב שלם.

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.