האגדה על העובד הטוב

היה היה פעם עובד טוב.

כל יום הוא היה עושה את עבודתו, נחמד לעמיתיו, מקצועי וקשוב לבוסיו ובסוף החודש קיבל שכר סביר

עד שיום אחד נמאס לו. נמאס לו לבוא כל בוקר, להיות נחמד לעמיתיו (שאת חלקם הוא לא ממש אוהב) ולהיות מקצועי וקשוב לבוסיו (שכל הזמן רק מפילים עליו עוד תיקים ולא תמיד זוכרים לתת לו קרדיט) ולקבל שכר סביר בסוף החודש (שמאפשר לו, במקרה הטוב, לשמור על הקיים)

ובגלל זה הוא התחיל לחפש עבודה אחרת

ובגלל זה הוא עזב

ובגלל זה הבוסים היו צריכים לראיין כל מיני אנשים

ובגלל זה הם היו צריכים להכשיר מישהו חדש

ובגלל זה כל הפרוייקט התעכב

ומאז ועד היום הארגון מנסה לשמור על העובדים הטובים שלו.

אבל איך?

אם היינו מבינים מה הסיפור האמיתי של העובד שלנו: מהן המטרות האישיות שלו בחיים, על מה הוא חולם בלילה – האם לא היינו מצליחים לתת לו את האפשרות לעשות זאת מתוך הארגון שלנו? סביר להניח שכן.

למרות שאנחנו רואים את האנשים האלה מדי יום, פעמים רבות אנחנו לא מודעים לסיפור שלהם. לכל עובד יש סיפור והסיכוי למצוא חיבור בין אלמנטים מהסיפור של העובד לסיפור של הארגון הוא גבוה. זו לא אגדה, זה תסריט. תסריט הוא דרך לספר סיפור, סוג של storytelling. בעולם התסריטאות ישנם כלים מצוינים שיכולים לעזור לנו להבין את הסיפור של העובד שלנו ואיך אפשר ליצור אצלו תחושה שהוא נמצא במקום שבו רואים אותו באמת, במקום שמגשים, ולו באופן חלקי, את הצרכים והשאיפות שלו. בארגז הכלים של תסריטאי תמצאו כלים שמיועדים להבנת ובניית סיפור, כלים שמיועדים לניתוח דמות וכלים ליצירת קשר רגשי בין הצופה לסרט, כמו זה שהיינו רוצים ליצור בין העובד לארגון. בבלוג הזה אנסה בכל פעם לתת מהכלים האלה.

שאלת השאלות בניתוח דמות בתסריט היא: מה הדמות שלי רוצה? נשמע קל, אבל מאד מאתגר. בתסריט זו שאלה קריטית, שאם לא עונים עליה במדוייק התסריט עובד פחות טוב, אם בכלל. כולנו היינו רוצים פשוט לקבל תשובה ברורה מהאדם שעובד איתנו, כמו בסצנה הבלתי נשכחת מהסרט ג'רי מקוויאר:

טוב, אולי לא עד כדי כך ברורה..
אבל זה קריטי ומשום מה אנחנו מפספסים את זה לא פעם ולא רק בעבודה.
נסו לחשוב- מהם הפרטים החסרים באגדה של העובד הטוב שלכם?
אולי שהעניין בכלל לא היה סביב התיקים שהיו מפילים עליו או התחושה שאולי לא נותנים לו מספיק קרדיט
אולי זה אפילו לא היה השכר בסוף החודש.
יתכן שהעובד הטוב הספציפי הזה רצה לעשות משהו עם משמעות אמיתית, להרגיש שהוא נותן מעצמו, כי הוא חושב שיש לו הרבה מה לתת והעבודה שלו אפורה ומשעממת.

אז קבלו תיקון:

היה היה פעם עובד טוב.

וכל יום הוא היה עושה את עבודתו, נחמד לעמיתיו, מקצועי וקשוב לבוסיו ובסוף החודש קיבל שכר סביר

עד שיום אחד הארגון סידר לו לתת שיעורים פרטיים לילדים משכונות מצוקה

ובגלל זה הוא הרגיש שהוא עוזר למישהו, שהוא ממצה את יכולותיו, שהוא נותן מעצמו ומנסיונו למי שזקוק לזה באמת

ובגלל זה הוא היה גאה בעצמו ובארגון שלו, שמעודד דברים כאלה

ובגלל זה הוא המשיך לבוא כל בוקר, להיות נחמד לעמיתיו (שאת חלקם הוא לא ממש אוהב) ולהיות מקצועי וקשוב לבוסיו (שכל הזמן רק מפילים עליו עוד תיקים ולא תמיד זוכרים לתת לו קרדיט) ולקבל שכר סביר בסוף החודש (שמאפשר לו, במקרה הטוב, לשמור על הקיים)

ומאז ועד היום הזה הוא עובד בארגון, מרכז את תחום ההתנדבות ומבסוט באופן כללי.

 

צילום: Alexander Lyubavin

שתפו את הכתבה הזו

כתיבת תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם. חובה למלא כתובת מייל ושם.